טביעת הרגל הרוחנית של ל"ג בעומר

בשנים האחרונות אנו, הישראלים מאמצים בחגינו הלאומיים הרגלים לא במיוחד ידידותיים לסביבה ולבריאותנו. כל מי שפוקד את הגנים הלאומיים ביום העמצאות עד להשתוללות של "מנגלים", כאשר בשר נצרך בכמויות אדירות. עם זאת, המגמה של השנים האחרונות בל"ג בעומר מטרידה יותר. מתקיים קרב בין מדורות להשגת המדורה הגרנדיוזית ביותר, דבר אשר דוחף את ילדינו להשיג עצים מכל מקום אפשרי – אתרי בניה, פארקים וחורשות. בואו נחשב במהירות את ההשפעה של האופנה הזאות. יש בארץ כ-1.5 מליון ילדים יהודים בין הגילאים 5-15. הבה נניח הנחה קונסרבטיבית שכל ילד אוסף רק 5 ק"ג של עצים. כתוצאה, מדורות ל"ג בעומר שלנו צורכות 8,000 טון של עצים. השריפה המכוונת של יער קטן, אותה אנו מבצעים כל שנה מחדש, משחררת אנרגיה השווה ל-23,000 חביות דלק ושולחת לאטמוספירה 12,000 טונות של CO2 (פחמן דו חמצני). כמות הפחמן הדו חמצני הנצרך במסגרת החגיגות יותר ממכפיל את הכמות שנפלטת מכל המכוניות הנוסעות בכבישי הארץ באותו היום. בנוסף, כולנו עדים לכמות אפר ופיח שאנו נאלצים לנשום ביום הזה.
לילדינו הזכות לחגוג ליד מדורה בחג הקסום הזה. עלינו הוריהם החובה להזכיר להם שמדינתנו הקטנה חייבת לכבד את העצים ואויר שלה. הנה שתי הנחיות שכדאי שילדיכם ישמעו מכם:
1. צמצמו בגודל המדורה
2. המנעו לחלוטין משריפת פלסטיק או עץ צבוע, מטופל או מחוטה.
ייתכן שזהו הזמן לחזור לשורשים הרוחניים של החג ולחשוב שוב על ה"מנהג". ל"ג בעומר נחגג לזכרו של רבי שמעון בר יוחאי אשר התכוון להעניק אור לעולם באמצעות "הזוהר". מה "הזוהר" היה אומר על שריפת עצינו היקרים – מקור שהעולם בכלל וארצנו בפרט זקוקים לו היום יותר מתמיד?
ד"ר מייק אדל, זכרון יעקוב.